מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

לפרשת וארא – להאכיל את הצפרים כאשר מישהו אומר לך תודה רבה אתה מרגיש טוב. לפעמים אתה אפילו מצפה לזה. הרי עשית מעשה טוב ומן הראוי שיגידו לך תודה. לפעמים אפילו בלי ששמת לב, עשית משהו שהיטיב עם השני וכאשר באה ההודיה שלו אתה באמת מרגיש חום וטוב. זה מעודד אותך לעשות עוד דברים טובים משום שמה שעשית לא נלקח כמובן מאליו. בהרבה מקרים אנחנו עושים טובה לשני ואנחנו לא מקבלים שום תודה או איזו תגובה של הודיה. אם לומר

המסתננים והשקר הגדול -פרשת בשלח אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה עַל יִשְׂרָאֵל. ראיתי ברשת ובתקשורת כל מיני הקבלות בן מאמצי הממשלה להוצאת מסתננים מישראל למה שנעשה ליהודים בשואה. הקשר היחיד לשואה היא השימוש בכלל שהתווה התעמלן של הנאציים גבלס ימח שמו וזכרו שלימד ושינן את האמרות: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר אנשים". ו"אם תחזור ותשנן שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת" נאמנים עלי דברי הממשלה ש ישראל

פרשת בא-"והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד) "והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד)  החינוך והדאגה לחינוך הבנים היא תודעה הגיונית ובסיסית. לגבי יהודי החינוך הוא לא רק אינסטינקט או רגש – אלא צווי. כשם שיהודי מצווה לברך על בגד חדש או  להתפלל כך מצווה הוא לדאוג לחינוך הבנים. הדאגה לחינוך בכל התקופות היא אחת הסיבות העיקריות שהביאו את עם ישראל להצלחות בתחומים רבים וכן – להתייחסות לעמנו כאל עם סגולה. העם היהודי נקרא גם

וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום- לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור ולשפוך אור  על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה ומבט אחר.  דוגמא  למשל : באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. (באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה). מי צריך לקוד למי?, איזה אנשי האצולה  חייבים בכבודה ?ולמי  ומתי היא חייבת בכבודם?.  דוגמא נוספת כשהנשיא אובמה ביקר בערב הסעודית לפני כעשר שנים היה נראה כאילו הוא השתחווה למלך

בחירת השם :משה פרשת שמות. "ויגדל הילד, ותביאהו לבת-פרעה, ויהי-לה, לבן; ותקרא שמו, משה, ותאמר, כי מן-המים משיתיהו" (שמות, ב י) הגמרא (בבלי, מגילה יג ע"א) מציעה שמות אפשריים רבים למשה רבנו: "ירד – זה משה, ולמה נקרא שמו ירד – שירד להם לישראל מן בימיו. אביגדור – שגדר פרצותיהן של ישראל, חבר – שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים. סוכו – שנעשה להם לישראל כסוכה. יקותיאל – שקוו ישראל לאל בימיו. זנוח – שהזניח עוונותיהן של ישראל. אבי אבי אבי

שמות -"עבדות פנימית המסתתרת תחת חירות חיצונית" ישנו מושג של 'עבדות בתוך חירות'. אדם יכול להיות חופשי, ובאותו הזמן יחוש עבדות פנימית. ניתן להבין את ההשלכות של עבדות כזו מתוך המשמעות של הפסוק בספר שמות (ה' ד') "ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם".  מדוע המלך מזכיר את שמותיהם של משה ואהרן? דרוש לכך הסבר, הלא פרעה מדבר באופן ישיר אליהם. בנוסף לזה, יש להבין את הכינויים שהתורה משתמשת בהם כשהיא מתייחסת למלך פרעה.

פרשת משפטים – בגפו יבוא בגפו יצא בגפו = רווק אנו לומדים בנוגע למשרת עבד עברי: כי אם "בגפו יבוא" ולאחר מכן "בגפו יצא", מה הכוונה במונח מעורפל זה? רש"י מתרגם: (מבוסס על תרגום אונקלוס) – אם הוא מגיע בכוחות עצמו (כלומר – רווק) אז הוא יעזוב בכוחות עצמו. פרשנות זו משתלבת בצורה חלקה עם המשך הפסוק: "אם הוא נשוי (הבעל עם אשה), אשתו יוצאת איתו." בעברית מודרנית, היינו משתמשים במונח "רווק" עבור אדם יחיד, "נשוי" עבור אדם נשוי.  המונח

המדד של הצלחה! פרשת וארא המדד של הצלחה! הצלחה לא נמדדת על ידי מה שאתה עושה לעומת מה שאחרים עושים, זה נמדד על ידי מה שאתה עושה עם היכולת שאלוקים נתן לך!  בפרשתנו התורה משנה את סדר הבאת שמותיהם של אהרון ומשה. פעם אחת מופיע משה לפני אהרון ופעם אחרת אהרון לפני משה. האם זה אקראי? בשמות פרק ו פסוק כ"ו מופיע אהרון לפני משה "הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה–אֲשֶׁר אָמַר ה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם". בפסוק כז  משה

פרשת תרומה – קושי יחסי לצערנו, יש לא מעט מאחינו היהודים שאינם שומרים תורה ומצוות. וסיבה אמיתית לכך היא הקושי וההתמודדות שיש לכל אחד מאיתנו. בעת קיום המצוות, אנו צריכים להקדיש זמן לתפילה, לברכות, לחינוך, להידור מצווה ועוד. אולם אנו מבינים כי אותו יהודי שאינו מקיים מצוות, סולד מקשיים ואתגרים. הוא מוכן לטפס על הר גבוה רק כדי לומר עשיתי זאת, ולראות בקשיים אלה חוויה, החייל יעדיף ללכת ליחידה נבחרת שבה הקשיים לא מעטים, ואין הוא רואה בזה קושי, שיש

פרשת בא-בחירה?! "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו…" (שמות י"א,א')   עוד בטרם ניגש משה לבצע את צו ה' היה מודע לקשיים שייחשף להם מול פרעה הקשוח. מה היה חטאו של פרעה שניטלה ממנו הבחירה החופשית? רבותינו ענו בעניין זה כי חטאיו של פרעה היו כה רבים עד כי ניטלה ממנו האפשרות "לכבד" את דבר ה', ולא היתה לו האפשרות לחזור בתשובה. מדוע ניטלה מפרעה אפשרות זו, הרי גם לחוטא ניתנת האפשרות לשוב בתשובה?  התשובה

פרשת יתרו – "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" (י"ט, ב') והלא כבר נאמר (בפסוק הקודם) "באו מדבר סיני". ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני. אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני. מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה ("מכילתא"). הנצי"ב בפירושו מקשה על דברי המדרש: מדוע היה המדרש צריך להזכיר לנו, כי יצאו מרפידים בהיותם בעלי תשובה, האם לא היה מספיק לומר לנו, שהגיעו למדבר סיני כבר בהיותם בעלי תשובה?? ומסביר הנצי"ב  כי

לפרשת תרומה – צעדים קטנים והתמדה גדולה – העיקר לצאת לדרך "ויקחו לי תרומה…" כיון שאמרו ישראל "נעשה ונשמע" מיד אמר הקב"ה למשה "ויקחו לי תרומה" (תנא דבי אליהו). הבעל שם טוב אמר: "אם מישהו התעורר לדבר מצווה, ילביש את ההתעוררות בלבוש של מעשה, אחרת תפוג ההתעוררות ולא תשאיר שום רושם. וזה "נשא לבבנו אל כפיים" (איכה ג', מ"א), צריך להעביר את התרגשות הלב לפעולת הידיים, שלא תלך לאיבוד. ולכן, עם ההתעוררות וההתלהבות הגדולה בשעת קבלת התורה, כשישראל הגיעו למדרגת

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם… קחו מאתכם תרומה לה' " בכל התורה לא מצאנו פרשה המתחילה בקיבוץ בני ישראל אלא בפרשתנו. בשעה שבא משה לצוות את בני ישראל על הקמת משכן ה', מכנס את כל עדת בני ישראל, מאחד את כולם למען בניית בית ה'. מאז ומעולם הפירוד והמחלוקת ערערו את יסודות העם היהודי, ובעוון הפירוד ושנאת חינם חרב בית מקדשנו. לכן, כאשר משה רוצה להקים את המשכן, הוא אוסף ומאחד את כולם, כי קיומו תלוי

לאופייה של מדינת ישראל פרשת כי תשא ניתן לחלק את החברה הישראלית היום לשתי מחנות. קבוצה אחת מייחלת למדינת כל אזרחיה אנשים שהגיעו לכאן למען בטיחות פיזית וכלכלית. אנשים כאלו לעיתים קרובות עזבו ארצות בהן רדפו אותם או ממקומות בהם לא חשו בטוחים. הם מאמינים כי יש להם את הזכות לגור בארץ זו מכיוון שזו מולדתם העתיקה. הקבוצה השנייה מייחלת למדינה יהודית, שהיא ארץ קדושה בה אנו חיים את חיינו בהתאם לדרישות התורה. אנו מוצאים השתקפות של שתי הגישות הללו

במידה רבה, חמשת הפרשיות האחרונות של ספר שמות עוסקות כולן במצוות בניית המשכן. נראה מכל פסוקי התורה שמתחילים "וידבר ה' אל משה לאמר…" שמשה רבינו הוא האדם שקיבל את האחריות לבנות את המשכן. יחד עם זאת, אנו למדים בפרשת השבוע שהאחראי האמיתי על הבנייה לא היה משה רבנו. אדרבא, זה היה אחיינו – "בצלאל בן אורי בן חור". [שמות ל"א ב] . 'הדעת זקנים '(פירוש לתורה שנכתב על ידי בעלי התוספות) תוהה מדוע התורה עוקבת באופן לא אופייני אחר אילן

יתרו – והיית לנו לעיניים כל אחד והיתרו שלו! אף אחד לא רוצה להיות חולה בחוסר ריכוז, עם כאבים ולא להרגיש טוב, כל אחד ואחד שמח להיות אחרי המחלה. אז שמחים לחיות ומעריכים את האפשרות לנשום, ללכת ולטייל ומודעים לברכות שיש, רק אחרי שהרגשנו בחסרונם שסבלנו קצת אפשר להעריך את מה שיש לנו. רוב הימים שלנו עוברים בלי הכרת הטוב, אין לנו הכרה לנפלאות החיים, הימים עוברים והכל בא כמובן מאליו ואנחנו חיים בלי הודיה על מה שיש. ואנחנו שוכחים

שמות -אתחלתא ד…  אתחלתא ד…  בהתבוננו במראה הנפלא של הסנה הבוער כותב המדרש: "ר' יוחנן אמר: "שלוש פסיעות פסע משה. ריש לקיש אמר: לא פסע אלא צוארו עיקם. אמר לו הקב"ה "נצטערת לראות את חייך שעתה כדאי שאגלה עליך". מיד "ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני".  כיצד יש להבין את גודל שכרו של משה כגואלם של ישראל, שניתן בזכות שלוש פסיעות או עיקום הצואר? אלא שכאן אנו לומדים את אחד היסודות החשובים ביחסים שבין יהודי לבוראו.

משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה עיקרה של הדת, היא

כי תשא- האם עם ישראל היום עדיין קשה עורף? משמעות הביטוי 'עם קשה עורף'/האם עם ישראל היום עדיין קשה עורף? הביטוי 'עם קשה עורף' מופיע בתורה פעמיים במשמעות כפולה. בתחילה, עם ישראל מכונה לראשונה כך על ידי הקב"ה,  כסיבה להשמדת עם ישראל לאחר חטא העגל "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות ל"ב, ט). שימוש במונח עם קשה עורף כתיאור שלילי, חוזר על עצמו מספר פעמים. במשמעות השנייה בו הוא מופיע, משה רבנו

פרשת יתרו – הילדות הילדות "ויחד יתרו על כל הטובה" (י"ח, ט') במס' סנהדרין מובאת המחלוקת בין רב ושמואל, על המשמעות של המילה "ויחד". רב אומר: שהעביר חרב חדה על בשרו (שהתגייר), ושמואל אמר: שנעשה חדודין כל בשרו (ופ' רש"י חידודין – קמטין, שהיה מיצר על מפלת מצרים). במכילתא (פרשת "יתרו" פרשה א') מוצאים אנו חיזוק לדברי רב,ולכאורה ישנו קושי לדעתו של שמואל. על דברי יתרו המובאים בפסוק "ברוך ה' אשר הציל אתכם" אומר המדרש: "א"ר פפיס: בגנות ישראל הכתוב

*מן הים אל סיני: השראות שנשארות — והשראות שחולפות* בימים ובשבועות שלאחר המלחמה הורגשה תנועה עמוקה בחברה הישראלית. חיילים ביקשו לא רק תפילין אלא גם ציצית. הוקמו בתי כנסת מאולתרים בבסיסים ובשטחי הכינוס לקראת הקרב. צעירים שלא הניחו תפילין מעולם ביקשו להתחיל בכך בקביעות. נשים התחזקו בתפילה ובצניעות. משפחות שלא הדליקו נרות שבת החלו לקיים שמירת שבת בסיסית . לא מדובר בסיפורים בודדים. השינוי היה גלוי ורחב. חולקו כמויות גדולות של ציציות. מניינים שהחלו כהסדרי חירום הפכו לקבועים. קבוצות תהילים

המשכן תוכנן להיות מבנה זמני מאוד שישמש את עם ישראל  לתקופה קצרה  עד שבני ישראל יחצו את המדבר, יכבשו את ארץ כנען ויוכלו להקים את בית המקדש. בגלל חטא המרגלים ושאר חטאים,  עם ישראל נענשו והתקופה נמשכה מאות שנים. נשאלת שאלה מדוע כלל ישראל היה נדיב כל כך לבנות מבנה זמני שכזה? בני ישראל השתמשו במיטב יכולתם בעת בניית המשכן, ואף על פי שנועד להיות בניין זמני . המשכן  נבנה כל כך טוב עד שהוא החזיק מעמד מאות שנים. אנו

התורה מתארת ​​באריכות את בנייתם ​​המשכן שהיה אמור להיבנות לטווח קצר  . אך בפועל המשכן נמשך  בשימוש מאות רבות של שנים עד לבניית בית המקדש. אולם כאשר בנו אותו, התכנון היה שיהיה משכן זמני שיימשך כמה חודשים עד שיוכלו לנסוע לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. זה היה צריך  להיות משהוא  מאוד זמני  ולא כל כך הרבה זמן ועקב חטא המרגלים ושאר חטאים   התאחר בנין בית המקדש והתארך השימוש במשכן .   אם כן  למה התוכנית המקורית הייתה שהשימוש במשכן יהיה בה לזמן קצר מאוד? ומדוע אם כן

בשלח-על זוגיות "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (חז"ל) "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (חז"ל)   התייצבו וראו את ישועת ה’ (שמות י"ד י"ג) חז"ל אמרו  ש"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"(בסוטה ד` ב) למה קשה זיווגו של אדם דווקא כקריעת ים סוף? מה הקשר בין זיווג אדם לקריעת ים סוף? בזמן שעמדו בני ישראל לפני הים לא ידעו לאן לפנות, הים מלפניהם, מצרים מאחריהם, פלשתים מצד אחד ומרוח אחרת המדבר, לאן יפנו במצב כה קשה, מארבע

פרשת יתרו – יתרו אובמה ומייגן מרקל ארוסתו של הנסיך הארי מוויילס. ארה"ב כמרקחה: האם אובמה השתחווה למלך סעודיה או לא? – חדשות Apr 13, 2009 לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה. כך למשל לאחרונה באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה. מי צריך לקוד למי, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ולמי היא חייבת בכבודם. כשהנשיא

פרשת יתרו – זירוז האדם למעשה "ויאמר ה' אליו… לך רד" (י"ט, כ"ד) רש"י בשם המכילתא "לך-רד" – "והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה". הלקח שאנו חייבים ללמוד הוא – מה משה נביאם של ישראל זקוק לזירוז על מנת לרדת לעם ולהזהירם, אנו על אחת כמה וכמה זקוקים לזירוז. רבי משה חיים לוצאטו  מסביר כי מטרת הזירוז המיועד בעיקר לאנשים שהתעלו בתורה והתקרבו לה' – היא להזכיר לנו כי אנו בני אדם, וככל

פרשת משפטים – הכרת הטוב "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו" (שמות כ"ב ל') בפסוק אחד מוזכרים שלושה תארים, לכאורה מנוגדים: "קודש", "טרפה", ו"כלב" …". כיצד מתיישב העניין שאנשי קודש הם לכאורה אלו הדואגים לאספקת טרפות לכלב? רש"י בשם המכילתא: ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", אמר הקב"ה: "תנו לו שכרו". ובעלי התוספות ב"דעת הזקנים" מפרשים: "מאחר שהכלב מסר נפשו על הטריפה כשבא הזאב לטורפה,

פרשת משפטים – "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי…" לאברך בכולל של טלז בקליבלנד ארה"ב היו בעיות של שלום בית והוא הזמין עצמו  עם אשתו לראש הישיבה הרב  מרדכי גיפטר זצ"ל לייעוץ. כדוגמא לטענותיו האברך התלונן: מדי בוקר אשתו מבקשת ממנו להוריד את פח האשפה, והוא  סבור שאין בכך כבוד התורה. האישה טענה שבעלה צריךלעזור לה ושאלה  את הרב אם לא כתוב בהלכה שבעלה חייב לעשות מה שנחשב בעיניה כדבר פשוט?…הרב חשב וענה לה שאמנם הבעל צריך לעזור לאשתו אבל

ויקהל פקודי – "נשלם בית המקדש ויכל בניין המשכן"   המילים הפותחות את ההפטרה של פרשת השבוע מתייחסות לבניין בית המקדש על ידי המלך שלמה. שכתוב: "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה…" (מלכים א ז' נ"א). בסוף פרשת השבוע מובא תאור סיום בניית המשכן, שם כתוב: "ויכל משה את המלאכה" (שמות מ' ל"ג). בהפטרה ובפרשה אנו קוראים על סיום של בניין, אבל הפועל בתורה שונה מהפועל בהפטרה – בנוגע למשכן כתוב: "ויכל", ואילו בנוגע לבית המקדש כתוב: "ותשלם". נשאלת

פרשת כי תשא – שלוש חרויות שלוש חירויות "והלוחות מעשי אלוקים המה… חרות על הלוחות" (שמות ל"ב, ט"ז)   מהו חרות?  רבי יהודה אומר:  אל תקרי חרות (הח' בקמץ) אלא חרות (הח' בצרי) – מן הגלויות. רבי נחמן אומר: חירות ממלאך המוות, ורבותינו אומרים: חירות מן היסורים (מדרש רבא שמות, מ"ט, ט'). המדרש מלמד אותנו  משמעות של חירות דרך משחק המילים בין חירות, כאשר הח' בקמץ לבין חירות שהח' בצרי. אמנם לימוד זה נראה כסתם משחק מילים, אבל הוא בעל משמעות

פרשת משפטים – "שלוש פעמים בשנה יראה…" שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. 'את פני האדון ה' (משפטים כג: יז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך 'את פני האדון ה'. . .  ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות . . .( כי תשא לד: כג – כד) אנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. התורה משתמשת בביטוי מעט מוזר כשהיא מצווה על העלייה לרגל:  "האדון ה'" שנמצא גם במקום נוסף בפרשת כי תשא לד: כג – כד ואף שם

פרשת יתרו – פיצול רגשות   "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (כ', כ"ג) מפרש רש"י: "הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים ק"ו: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה התורה: הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה". המפרשים מחפשים הבנה בדברי רש"י: מה עניין של בזיון לדוממים, שאין בהם דעת להקפיד? הרעיון

לפרשת שמות – איך להיות איש? "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול…". (שמות ב',י"ב) מי זה איש בעיניך? מה זה גבר? בתרבות שלנו איש הוא גבר לוחם, גיבור מלחמה. מישהו שיש לו עצמה גופנית. לא אכפת לו מאף אחד, עושה מה שהוא רוצה. הפרשנים שמים לב שכאשר משה רבינו רואה איך שמצרי מתנכל לעברי כתוב: 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש'. לא כתוב 'וירא כי אין אדם' (עם המשמעות שאין מישהו שיכול לראות

פרשת בשלח – תפילה ליום ג' מובא בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב זצ"ל כי סגולה לפרנסה לומר את פרשת המן ביום ג' בשבוע בו קוראים את פרשת בשלח (מחר – ז' בשבט). רצוי לומר שניים מקרא ואחד תרגום. מצ"ב שתי גרסאות וכן שני קישורים. http://www.ladaat.net/siteimages/fl_4f2150450753b.pdf http://www.parshat-haman.com  בסגולה נפלאה לפרנסה. ובתפילה שאכן, תפילותינו תתקבלנה,  —   פרשת%20המן_1[1] רשת%20המן_2[1]

פרשת תרומה – חיבור 24 שעות עם הקב"ה ע"י קיום המצוות "נעשה ונשמע" בשעה שקיבלו ישראל את התורה אמרו "נעשה ונשמע". אמרה זו,  של בני ישראל מופיעה בפסוק ז' פרק  כ"ד (24) של ספר שמות, להדגיש לנו ששבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה יש לקיים את המצוות. אין פסק זמן, אין רק שבת או חג, חייב להיות  חיבור בין ישראל להקב"ה 24 שעות ביממה ע"י קיום המצוות. לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ?

לפרשת יתרו – בת יתרו ומשה – התאמה בזוגיות התורה לא מסבירה מי היה האיש מבית לוי שהלך לקחת בת לוי. רק אחר כך נודע לנו שאלו היו יוכבד ועמרם. והנה, כאשר משה עומד לפגוש את אשתו, התורה מאריכה ונותנת הרבה פרטים. מספרים לנו על משה ליד הבאר, על בנותיו של כהן מדין שבאות להשקות את העדר, על רועי הצאן שמתנכלים להן ועל כך שמשה עוזר להן, הן חוזרות הביתה ויתרו שומע על התקרית ליד הבאר ושולח אותן למצוא את

פרשת כי תשא – מידת הנתינה אינה נחלת הכלל ישנם אנשים שאינם רואים כל צורך לתת משלהם לאחרים וישנם, שמפריע להם כשאחרים נותנים. כבר אמרו חז"ל: "ארבע מידות בנותני צדקה" (אבות ה' י"ג), ומדגישים את התכונה: "לא יתן ולא יתנו לאחרים". יש המוכנים לתת לאחרים. עצם הנתינה גורמת להנאה מיכולתם זו עד כדי שמחה מסיפוק, אך גם בנתינה מסוג זה יש מעלות שונות. יש ששמחת הנותן היא אמיתית אולם מסיבה אנוכית- כי יודע הוא ששכרו יבוא מצד המקבל  ע"י החזר

בשלח-מצווה להקבר בארץ ישראל מצווה להקבר בארץ ישראל "ויקח משה את עצמות יוסף עמו…" (שמות י"ג, י"ט). הגמרא  (מועד קטן דף כ"ה א') מספרת:  כשנפטר רב הונא מן העולם העלו את ארונו לארץ ישראל וקברוהו שם. רש"י שם מפרש (לפי הנוסחא שב"עין יעקב"), שזה שהעלוהו היה מפני שכל הנקבר בארץ ישראל נקבר בלא חטא שנאמר: "העם היושב בה נשוא עון" (ישעיהו ל"ג, כ"ד), ואין ישיבה בארץ אלא לקבורה. כנגד זה מצינו בתלמוד הירושלמי (סוף כלאים מ"ג עמוד א')  שרבי בר

פרשת תרומה – מידות טובות הנלמדות מהפרשה בפרשיות אלו כתוב על בגדי הכהונה. אחד הדברים המיוחדים שהכהן הגדול נתייחד בהם בלבוש היה מעיל. בשוליו של המעיל היו "פעמון – זהב ורימון" (שמות כ"ח ל"ד), מטרת הפעמונים היה – כדי שישמיעו קולו של הכהן הגדול בבואו אל הקודש ובצאתו. צלצולי הפעמונים גורמים יחס של כבוד ותפארת, כולם שומעים בבוא אהרון אל הקודש ובצאתו. המדרש מוסיף, שהתורה רצתה ללמד אותנו דרך ארץ: שלא יכנס אדם פתאום לביתו אלא ישמיע קולו בכניסתו לבית.